<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"א</h1>
<h2>דף כה.</h2>
אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדי' או העריך או החרי' סתם חרמות לבדק הבית והוא (ב)[כ]הקדש, פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ובהמה תעקר כיצד נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה לפי שעבר על תקנ' חז"ל שאמרו שלא להקדישו פשוט בע"ז. ופר"ת ואם רצה לפדותו פודהו אפילו שוה מנה על פרוטה ומוליך הפרוטה לנהר ודוקא קרקע פודה אבל טלטל יאבד ואינו יכול לפדותו. וה"ר יונה כתב שאפילו טלטל יכול לפדותו. וכן נראה מהרמב"ם בערכין, ועוד כתב כי בזמן הזה חכמים דנו כי פודהו לכתחלה בד' זוזים או קרוב לזה, שכשהיה המקדש קיים היה צריך לכתחלה לפדותו בכדי שוויו. ועוד כתב שאם החרים בזמן הזה מטלטלין
סתם נותנים לכהנים הנמצאים באותו מקום. וכן אם החרים קרקע בזמן הזה בחוצה לארץ דינו כמטלטלין ונותנין לכהנים שבאותו מקום ע"כ. וכתב הרב בן מיגש בבתרא [ב"ב ק"ב ע"ב] על ההיא דהמקדיש שדה וכו', דבזמן הזה בין קרקע
בין טלטל שהקדישו פודהו בשוויו ומוסיף חומש, וההיא שכתבתי דשוה מנה על פרוטה פדוי דוקא בדיעבד, ואם הקדיש לבדק הבית בפירוש פודה כמו שכתבתי ומוליך הנאה לים המלח, ואם אמ' בפי' למזבח בהמה תעקר ואין לה פדיון ואם הם כסות וכלים יוליך דמיהם לים המלח שאינם ראויין למזבח, ואם הקדש סתם כיון שאין לנו עתה בית המקדש כל סתם הקדש בזמן הזה לבית הכנסת או לעניים הוא ע"כ. וכתבו הגאונים ומאן דמקדיש האידנ' נכסים או דמחרים יתהון יכול למפרקהון.
<h2>דף נ:</h2>
אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדי' או העריך או החרי' סתם חרמות לבדק הבית והוא (ב)[כ]הקדש, פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ובהמה תעקר כיצד נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה לפי שעבר על תקנ' חז"ל שאמרו שלא להקדישו פשוט בע"ז. ופר"ת ואם רצה לפדותו פודהו אפילו שוה מנה על פרוטה ומוליך הפרוטה לנהר ודוקא קרקע פודה אבל טלטל יאבד ואינו יכול לפדותו. וה"ר יונה כתב שאפילו טלטל יכול לפדותו. וכן נראה מהרמב"ם בערכין, ועוד כתב כי בזמן הזה חכמים דנו כי פודהו לכתחלה בד' זוזים או קרוב לזה, שכשהיה המקדש קיים היה צריך לכתחלה לפדותו בכדי שוויו. ועוד כתב שאם החרים בזמן הזה מטלטלין סתם נותנים לכהנים הנמצאים באותו מקום. וכן אם החרים קרקע בזמן הזה בחוצה לארץ דינו כמטלטלין ונותנין לכהנים שבאותו מקום ע"כ. וכתב הרב בן מיגש בבתרא [ב"ב ק"ב ע"ב] על ההיא דהמקדיש שדה וכו', דבזמן הזה בין קרקע בין טלטל שהקדישו פודהו בשוויו ומוסיף חומש, וההיא שכתבתי דשוה מנה על פרוטה פדוי דוקא בדיעבד, ואם הקדיש לבדק הבית בפירוש פודה כמו שכתבתי ומוליך הנאה לים המלח, ואם אמ' בפי' למזבח בהמה תעקר ואין לה פדיון ואם הם כסות וכלים יוליך דמיהם לים המלח שאינם ראויין למזבח, ואם הקדש סתם כיון שאין לנו עתה בית המקדש כל סתם הקדש בזמן הזה לבית הכנסת או לעניים הוא ע"כ. וכתבו הגאונים ומאן דמקדיש האידנ' נכסים או דמחרים יתהון יכול למפרקהון.
<h2>דף נג.</h2>
אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדי' או העריך או החרי' סתם חרמות לבדק הבית והוא (ב)[כ]הקדש, פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח ובהמה תעקר כיצד נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה לפי שעבר על תקנ' חז"ל שאמרו שלא להקדישו פשוט בע"ז. ופר"ת ואם רצה לפדותו פודהו אפילו שוה מנה על פרוטה ומוליך הפרוטה לנהר ודוקא קרקע פודה אבל טלטל יאבד ואינו יכול לפדותו. וה"ר יונה כתב שאפילו טלטל יכול לפדותו. וכן נראה מהרמב"ם בערכין, ועוד כתב כי בזמן הזה חכמים דנו כי פודהו לכתחלה בד' זוזים או קרוב לזה, שכשהיה המקדש קיים היה צריך לכתחלה לפדותו בכדי שוויו. ועוד כתב שאם החרים בזמן הזה מטלטלין סתם נותנים לכהנים הנמצאים באותו מקום. וכן אם החרים קרקע בזמן הזה בחוצה לארץ דינו כמטלטלין ונותנין לכהנים שבאותו מקום ע"כ. וכתב הרב בן מיגש בבתרא [ב"ב ק"ב ע"ב] על ההיא דהמקדיש שדה וכו', דבזמן הזה בין קרקע בין טלטל שהקדישו פודהו בשוויו ומוסיף חומש, וההיא שכתבתי דשוה מנה על פרוטה פדוי דוקא בדיעבד, ואם הקדיש לבדק הבית בפירוש פודה כמו שכתבתי ומוליך הנאה לים המלח, ואם אמ' בפי' למזבח בהמה תעקר ואין לה פדיון ואם הם כסות וכלים יוליך דמיהם לים המלח שאינם ראויין למזבח, ואם הקדש סתם כיון שאין לנו עתה בית המקדש כל סתם הקדש בזמן הזה לבית הכנסת או לעניים הוא ע"כ. וכתבו הגאונים ומאן דמקדיש האידנ' נכסים או דמחרים יתהון יכול למפרקהון.
